הכנת סבון מוצק טבעי

מבוא להכנת סבונים טבעיים

מהו סבון?
סבון נוצר משילוב של שמן, מלח (על בסיס נתרן או על בסיס אשלגן) ומים. כשהחומרים הללו נמצאים יחד בתנאים המתאימים, הם הופכים לתרכובת אחת – בתהליך כימי הנקרא סיבון. חומרים נוספים אינם נחוצים להכנת הסבון, אך הוספתם משבחת את תכונות הסבון ומעניקה לו איכויות שונות בהתאם לחומרים שהוספו.
השמן בנוי ממולקולות שנקראות טריגליצרידים. מולקולות אלו מורכבות מ- 3 חומצות שומן ומולקולת גליצרין. ברגע שמוסיפים חומר בסיסי (סודה קאוסטית) ומים, נוצר סבון ומשתחררת מולקולת הגליצרין ומולקולות המים. בייצור סבון באופן תעשייתי, מפרידים בד”כ את הגליצרין והוא נמכר לאחר מכן בנפרד. בייצור ביתי, הגליצרין נשאר בסבון ומשמש כרכיב לחות בסבון.
אם כך, כיצד הסבון מנקה?
הסבון בעל יכולת לקשור אליו מולקולות מים מצד אחד ומולקולות שומן מצד שני – בצורה זו הוא למעשה קושר אליו את הלכלוך השומני, אשר נשטף מן העור במגע עם מים.
אז מה ההבדל בין סבון לדטרגנט?
מרבית הסבונים הנמכרים היום בחנויות אינם סבונים אלא דטרגנטים. הדטרגנטים עשויים בד”כ מנגזרות של נפט בתוספת חומרי ריח וצבע סינטטיים. לחומרים הללו תכונות של סבון.
כדאי לדעת, כי הדטרגנטים הראשונים פותחו בגרמניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעקבות מחסור בשמן אשר נדרש ליצור הסבון.
מהם סבוני גליצרין?
סבוני הגליצרין עשויים מגושי או פתיתי סבון גולמי מוכן. סבון זה מורכב בד”כ ממלחי חומצות שומן בתוספת גליצרין, מים, סוכר \ סורביטול וחומרים נוספים המעניקים לו תכונות המאפשרות את המסתו בחום (מיקרוגל או בן מארי). לאחר הפיכתו לנוזל, מעשירים את הסבון ברכיבים שונים כמו שמני בסיס, צמחי מרפא, שמנים אתריים, תמציות ריח וצבע.
כך תוכלו להכין בעצמכם את הסבון:
כדאי להכיר את המונח סיבון – זהו מונח כימי המתאר את הראקציה המתרחשת כאשר חומצות השומן באות במגע עם חומר בסיסי חזק בנוכחות מים. בהכנת סבונים מוצקים משמשת הסודה קאוסטית כחומר הבסיסי. תפקידה “לסבן” את כל רכיבי השמן שבמתכון. בסבון שהוכן כראוי, לא יישארו חלקיקי סודה קאוסטית חופשיים, כך שהמוצר הסופי הינו בטוח לחלוטין לשימוש.
הערה: המים הינם מרכיב הכרחי לפעולת הסיבון. הוספת סודה קאוסטית לשמן, לא תגרום לתהליך הסיבון. חשוב מאוד להקפיד על יחס נכון בין כמות הסודה הקאוסטית לכמות השמן במתכון, על מנת למנוע מצד אחד השארות של סודה קאוסטית חופשית במוצר המוגמר, ומצד שני להבטיח שכל השמן שבתערובת אכן עבר את תהליך הסיבון. כמות המים שמוסיפים למתכון אינה מחושבת באופן מדויק, בד”כ נוהגים להשתמש בכמות של 30-35% מים מסך כמות השמן שבמתכון. חשוב לזכור שלכל שמן יש ערך סיבון שונה, כלומר – לכל שמן נדרשת כמות שונה של חומר בסיסי על מנת לגרום לסיבונו המלא. להלן מס’ דוגמאות של שמנים וערכי הסיבון שלהם:
חמאת קקאו – 0.137, חמאת שיאה – 0.128, שמן אבוקדו – 0.133, שמן קוקוס – 0.190, שמן קיק – 0.129, שמן זית – 0.134, שמן שקדים – 0.136, שמן זרעי ענבים – 0.126
דוגמא לחישוב כמות סודה קאוסטית הנדרשת לסיבון שמן מסוים: אם החלטתם להשתמש ב- 100 גר’ שמן זית במתכון ואתם רוצים לחשב את כמות הסודה הקאוסטית הדרושה לסיבון שמן הזית בכמות זו, על פי ערך הסיבון של שמן זית – 0.134 החישוב יהיה כדלקמן: 100 כפול 0.134 שווה 13.4 (כלומר, כדי לסבן 100 גר’ שמן זית תזדקקו ל- 13.4 גר’ סודה קאוסטית).
דוגמא נוספת: אם המתכון מכיל 125 גר’ שמן קוקוס, החישוב של כמות הסודה הקאוסטית הנדרשת יהיה: 125 כפול 0.190 שווה 23.75 (כלומר, על מנת לסבן 125 גר’ שמן קוקוס, יש צורך ב- 23.75 גר’ סודה קאוסטית). במתכון שכולל 100 גר’ שמן זית ו- 125 גר’ שמן קוקוס ידרשו 37.15 גר’ סודה קאוסטית לסיבון מלא של השמנים לפי החישוב הבא: 37.15=23.75+13.4
הערה חשובה: בהכנת הסבון, כדאי להשאיר 5-10% שמן חופשי (שלא יעבור סיבון). שמן זה יהפוך את הסבון לנעים יותר וישמש כאמצעי בטחון נוסף למניעת שאריות סודה קאוסטית במוצר הסופי (בעת החישוב של כמות הסודה קאוסטית, נוריד 5-10% מכמות השמן, בהתאם לכמות השמן שלא יעבור את תהליך הסיבון). אם נתייחס לדוגמא שלעיל, במקום 37.15 גר’ נשתמש רק ב- 35.3 גר’ סודה קאוסטית (5%) או ב- 33.4 גר’ (10%).
שימוש בשמנים השונים להכנת הסבון
שמן אבוקדו: מכיל מרכיבים שאינם מסתבנים. מומלץ להוסיפו בכמות קטנה על מנת לשפר את איכות הסבון, כלומר יש להשתמש בו כתוסף לאחר תהליך הסיבון ולהוסיפו בשלב ההעשרה.
שמן קוקוס: מסתבן בקלות ומייצר סבון בעל קצף רב. לא רצוי להוסיף מעל 35% שמן קוקוס כיוון שעלול להפוך את הסבון ל”מייבש” מידי.
שמן זית: מסתבן לאט יחסית ולכן מומלץ לשלבו עם שמן קוקוס או שמן דקל. יוצר כמות קטנה יחסית של קצף.
שמן גלעיני משמש: שמן קל ועדין. מרכך את העור ומתאים לשימוש לעור עדין ורגיש. השמן מסתבן לאט. הסבון יוצר קצף יציב. יש להוסיף 5-10% מסך השמנים שבסבון.
שמן גלעיני אפרסק: שמן קל ועדין. מרכך את העור ומתאים לשימוש לעור עדין, יבש, מבוגר ורגיש. השמן מסתבן לאט. הסבון יוצר קצף יציב. יש להוסיף 5-10% מסך השמנים שבסבון.
שמן חמניות: יוצר קצף יציב, מסתבן היטב אם כי לאט יחסית. משמש לעיתים כתחליף לשמן זית.  כדאי להשתמש בכמות של כ- 15% מסך השמנים.
שמן המפ: שמן יקר יחסית, שימוש בשמן זה יוצר סבון יוקרתי. אינו מסתבן בקלות. מומלץ להוסיפו כתוסף לאחר תהליך הסיבון.
שמן זרעי ענבים: השמן מסתבן לאט. מומלץ להוסיף עד 10% מכלל השמנים.
שמן דקל: מסתבן במהירות, מעניק קצף דליל. תורם לקבלת סבון קשה אך נוטה “להישבר” ולכן כדאי להשתמש בו בכמות קטנה.
שמן חוחובה: יוצר קצף יציב. מכיל חומרים פעילים רבים שאינם מסתבנים ולכן כדאי להוסיפו בשלב ההעשרה.
שמן נבט חיטה: אינו מסתבן מהר ורצוי להוסיפו בכמויות קטנות יחסית לתערובת השמנים ו/או לאחר סיום תהליך הסיבון. יוצר קצף יציב.
שמן נר הלילה: כדאי להוסיף בכמות זעירה (כפית על קילו סבון).
שמן קיק: מגן מפני איבוד לחות. השמן מסתבן מהר, יוצר קצף יציב. מתקבל סבון רך. על מנת להקשות את הסבון, יש לשלבו עם שמן קוקוס ו/או שמן דקל.
שמן שומשום: מכיל חומרים רבים שלא מסתבנים. מומלץ להוסיפו בכמות מתונה בלבד בתערובת השמנים.
שמן רוז היפ: השמן מסתבן לאט. הסבון יוצר קצף יציב. מומלץ להוסיף עד 5% מכלל השמנים בשלב ההעשרה.
שמן שקדים: השמן מסתבן לאט. הסבון יוצר קצף יציב. מומלץ להוסיף עד 5% מכלל השמנים ורצוי בשלב ההעשרה.
חמאת קקאו: מעניקה לחות ומרככת את העור. מסתבנת בקלות ויוצרת קצף קשה ויציב. מקשה את הסבון. אין להוסיף במתכון מעל 15% חמאת קקאו כיוון שהסבון עלול להיסדק.
חמאת שיאה: מוסיפה מרקם קטיפתי. מסתבנת בקלות ויוצרת קצף יציב וסבון קשה. מכילה מרכיבים שאינם מסתבנים ואפשר להוסיפה הן כחלק מתערובת השמנים והן לאחר תהליך הסיבון.
חומרים נוספים שניתן להוסיף לסבון
שעוות דבורים: תורמת לקבלת סבון קשה. מכילה חומרים שאינם מסתבנים ולכן מומלץ להוסיפה בכמות קטנה בלבד. אלוורה: משמשת להרגעת העור, ניתן להוסיף עד 5% בשלב ההעשרה.
הוראות להכנת הסבון
1. ממיסים את הסודה קאוסטית בתוך המים בכלי זכוכית, במקום מאוורר היטב. שימו לב! הסודה קאוסטית הוא חומר מסוכן ויש להימנע משאיפתו וממגע שלו בעור. [במקרה של מגע יש לשטוף עם חומר חומצי או בהרבה מים]. מערבבים את התערובת עד להמסה מלאה. חום רב יפלט מהתמיסה.
2. ממיסים את החמאות ומוספים את השמן הנוזלי בזהירות רבה – להימנע מרתיחה (לא יותר מ- 50 מעלות).
3. מודדים את הטמפ’ בשני הכלים בעזרת מד חום מתאים. כשהטמפ’ מתאימה וזהה בשני הכלים, מוסיפים בזהירות רבה את תמיסת הסודיום לשמן באופן איטי ותוך כדי ערבוב מתמיד.
4. ממשיכים לערבב בזהירות את התערובת, תוך מניעה מהתזה, במשך כ- 4 דקות. לאט לאט התמיסה תתחיל להתעבות. עכשיו אפשר להיעזר במיקסר ידני לפרקי זמן קצרים לצורך זירוז התהליך. יש להשתמש במיקסר בזהירות רבה ולהימנע מהתזה. בשלב זה החומר עדיין מאוד בסיסי ומאוד מסוכן.
5. כאשר התמיסה מסמיכה ואפשר לראות “תלמים” על פני התערובת אשר אינם “נבלעים” מיד בתערובת, אפשר להוסיף את השמנים האתריים או תוספים אחרים עפ”י המתכון, ולהמשיך לערבב היטב עד להופעה נוספת של “תלמים”.
6. זה הזמן שיש לצקת בזריזות את התערובת לתבנית. יש לתת לסבון להתקשות במשך כ- 24-48 שעות. בשלב זה רצוי לכסות את הסבון. לאחר שהסבון התקשה רצוי להכניס את התבנית לפריזר למשך יממה. פעולה זו תקל על הוצאת הסבון מהתבנית. כעת מוציאים את הסבון מהתבנית, ומניחים להתיישנות למשך כ- 4 שבועות. את התבנית יש להניח הרחק מהישג יד של ילדים. רק בסיום פרק זמן זה, הסבון יהיה מוכן לשימוש.
מתכונים לדוגמא:
סבון שמן זית: חצי כוס מים קרים, 2 כפות סודה קאוסטית, 1 כוס שמן זית, 10 גר’ שמנים אתריים.
סבון קוקוס, דקל וזית: 100 גר’ שמן דקל, 100 גר’ שמן קוקוס, 100 גר’ שמן זית, 44 גר’ סודה קאוסטית, 100 מ”ל מים, 15 גר’ שמנים אתריים.